"סיימתי בית ספר למשחק לפני שנתיים בתחושות מעורבות, לווא דווקא רוצה להיות שחקן, הפרספקטיבה על המקצוע קיבלה עוד זוויות.זרמתי עם התחושות,לא נאבקתי,זה מפחיד להשקיע כל כך בתחום מסוים ובתום העבודה המפרכת להרגיש שאולי זה לא מתאים לך.
במקביל לחיפוש שלי בעולם, אני מצייר בלי הפסקה, כשאני מצייר כמעט ואין בי פחד, אני שוקע לעולם מדיטטיבי ומוגן.
כבר מעל לחצי שנה שהכל נהיה מפחיד יותר והחוסר וודאות מטמטם, מאז הקורונה התעצם בי הרצון לשחק, הכלום שהביאה איתה התקופה החזיר אותי אחורה לימים בהם שיחקתי כמו שאני מצייר.
אז בין אם אני אחלוק עם העולם את הציורים שלי או את כישרון המשחק, אעשה זאת עם אהבה וחמלה כלפי עצמי, אחבק את הפחד ואזרום עם הקלישאה שאני בלי להתנצל.
אני מודה לקורונה. תודה שהפכת את העולם לחסר וודאות כל כך, ככה שלא הייתה ברירה אלא להיכנע ולהתעצב מחדש"
בן זאב - סיים לימודים פה בסטודיו למשחק ניסן נתיב. משחק בהצגות ״פצע פתוח״, "מה שלא הורג״